טראומה סביבתית · פרק 22
פגיעות מבעלי חיים ומקרינה
נחשים, עקרבים, עכבישים, כלבת, בעלי חיים ימיים, ותאונות קרינה
מקור: רפואת חירום טרום־אשפוזית · עמ'
791-816
1
נחשים ארסיים בישראל
בישראל יש 41 מיני נחשים, מתוכם 9 נחשבים ארסיים ומסוכנים. יש להתייחס לכל הכשת נחש כאל הכשת נחש ארסי - רק מומחים יודעים לזהות ולסווג במדויק. סימנים חיצוניים אפשריים: חיישן טמפרטורה בין העין לנחיר, ראש משולש, אישון אליפטי ושיני ארס קדמיות.
| מנגנון עיקרי | סימנים | |
|---|---|---|
| צפע ארץ-ישראלי | תגובה אנפילקטואידית, נוירוטוקסית והמטולוגית | נפיחות מתפשטת, שטפי דם תת-עוריים, אנגיודמה, שלשולים, הקאות, DIC אפשרי |
| אפעה מגוון | פגיעה חמורה בקרישה | ירידה בפיברינוגן, הארכת PT/PTT, תרומבוציטופניה - עלול להתקדם ל-DIC אף כעבור שעות |
| שרף עין גדי | נוירוטוקסי וקרדיוטוקסי; אין לו אנטי-סרום בישראל | חסם עלייתי-חדרי (AV block), שיתוק שרירי נשימה - מסוכן מאוד |
עקרונות הטיפול בהכשת נחש
- מרגיעים את המוכש ומקבעים את הגפה הפגועה כמו שבר, מפחיתים תנועה.
- משיגים גישה ורידית ונותנים נוזלים (לא בגפה שהוכשה); מוכנים לטיפול באנפילקסיס והלם.
- אסור: לחתוך את אזור ההכשה, למצוץ את הארס, להניח חוסם עורקים/ורידים, לקרר/לחמם את האזור.
- 8-6 השעות הראשונות קריטיות לפרוגנוזה - אין לעכב פינוי לבית חולים בשום מקרה למעט טיפולים מצילי חיים; בבית החולים יינתן אנטי-סרום ספציפי.
2
עקרבים ועכבישים
בישראל חיים 21 מיני עקרבים, מתוכם 5 עלולים להיות מסוכנים - העקרב הצהוב המצוי נחשב המסוכן ביותר בישראל. ארס העקרב גורם לשחרור מסיבי של אצטילכולין (סימנים כולינרגיים: הפרשת רוק, אישונים מכווצים, ברדיקרדיה) ושל נוראדרנלין (סימנים סימפטומימטיים: טכיקרדיה, יתר לחץ דם, הרחבת אישונים) בו-זמנית.
טיפול בעקיצת עקרב
- מנוחה וקיבוע האזור הפגוע כמו שבר, קירור מקומי, פתיחת גישה ורידית.
- אסור להניח חוסם, למצוץ או לחתוך את אזור העקיצה.
- במקרים חמורים - אי-ספיקת לב, בצקת ריאות, הלם קרדיוגני ותמונת אוטם שריר הלב (מיוקרדיטיס חריף).
- אנטי-סרום קיים לעקרב הצהוב אך יעילותו שנויה במחלוקת ואינו יעיל בתופעות קרדיוטוקסיות.
3
כלבים וכלבת
- רוב נשיכות כלבים/חתולים אינן חמורות, אך עלולות להזדהם מחיידקי הרוק - פנייה לטיפול רפואי מומלצת בכל פציעה חודרת.
- כלבת - מחלה נגיפית קטלנית המועברת בעיקר בנשיכה; תקופת דגירה חודש עד שלושה (טווח: ימים עד שנים).
- סימנים מוקדמים דמויי שפעת, מתקדמים לדלקת מוחית: פוטופוביה, הידרופוביה, שיתוק, בלבול, דליריום, תרדמת ומוות.
- הטיפול: שטיפה יסודית במים וסבון ואלכוהול, אין לכסות את הפצע, קיבוע הגפה, וחיסון פעיל+סביל בארבע זריקות (יום ההכשה, ואז ימים 3, 7, 14).
4
בעלי חיים ימיים ותאונות קרינה
פגיעות ים
- מדוזות (בעיקר החוטית הנודדת) - כאב מקומי, פריחה, גרד; לעיתים חום גבוה, טכיקרדיה, לחץ דם נמוך.
- טיפול בצריבת מדוזה: חימום האזור (מים חמים 43 מעלות), הסרת העוקץ (שפשוף באלכוהול), חמצן, נוזלים, ובמקרים קשים - אפינפרין, אנטיהיסטמין וסטרואידים.
תאונות קרינה
- קרני אלפא - טווח קצר, נעצרות בנייר; קרני בטא - חדירות בינונית, נעצרות בבגדים; קרני גמא - חדירות גבוהה ביותר, נעצרות רק במחסום פיזי גדול.
- רמת הנזק תלויה בכמות הקרינה, משך החשיפה, מרחק מהמקור, הגנה, ומקום הפגיעה בגוף.
- נפגע קרינה אינו הופך למקור רדיואקטיבי בעצמו (אלא אם יש עליו חומר נגוע בפועל) - אפשר לטפל בו כבכל נפגע אחר.
- עקרונות הגנה: הפחתת זמן חשיפה למינימום, שמירת מרחק, מיגון מתאים (מסכת N95, כפפות), ואיסור אכילה/שתייה/עישון בשטח הנגוע.