מחלות ופגיעות במערכת הלב וכלי הדם (הווסקולרית) · פרק 7
הלם: פתופיזיולוגיה, שלבי המיקרוצירקולציה וסוגי הלם
עקרון פיק, הלם מפוצה מול בלתי מפוצה, שלושת שלבי המיקרוצירקולציה, DIC ו-ARDS
מקור: רפואת חירום טרום־אשפוזית · עמ'
225-233
הלם (Shock)
ירידה בזילוח (פרפוזיה) הדם ובאספקת החמצן לרקמות הגוף - כתוצאה מבעיה במערכת הדם (הלב, כלי הדם, או נוזל הדם עצמו).
1
עקרון פיק (Fick's Principle)
שלושה תנאים לחמצון יעיל
- בריאות - העמסה יעילה של חמצן על תאי הדם (תלוי בנתיב אוויר פתוח, נפח/קצב נשימה, ריכוז חמצן, דיפוזיה בנאדיות).
- בתאי הדם - כמות מספקת של דם שיוכל להסיע את החמצן (מספר תאי דם אדומים, נפח דם, תפוקת לב).
- ברקמות - מעבר יעיל של החמצן מתאי הדם לרקמה (לא נפגע מבצקת המרחיקה תאים מנימים, או מהרעלת ציאניד).
2
מנגנוני פיצוי הגוף בהלם
| זמן הישרדות ללא זילוח | |
|---|---|
| מוח, לב, ריאות | 4-6 דקות (מטבוליזם אנאירובי) |
| כבד, טחול, כליות, מערכת עיכול | 45-90 דקות |
| עור, שרירים, עצמות | 120-180 דקות |
המערכת הסימפתטית מגבירה במהירות את תפוקת הלב (קצב+עוצמת כיווץ) ומכווצת עורקיקים באזורים פחות חיוניים (עור, שרירי שלד, מערכת עיכול) - כדי לשמר זרימה לאיברים חיוניים. הרקמות שלא מקבלות דם עוברות לנשימה אנאירובית ומשחררות חומצה לקטית, שעלולה להוביל לחמצת מטבולית, הפרעות אנזימתיות והפרעות קצב.
3
שלושת שלבי הפגיעה במיקרוצירקולציה
| מה קורה | |
|---|---|
| שלב איסכמי | המסתמים בין הנימים סגורים - אין זרימת דם לרקמה; עלייה בחומציות מקומית |
| שלב עמדוני (סטאזיס) | החומציות פותחת את המסתמים - נימים מתמלאים אך הדם 'עומד' (איגום); בריחת פלזמה לרקמה, בצקת בין-תאית, פיצוץ תאים |
| שטיפה (Wash Out) | המסתם לווריד נפתח - חומציות, אשלגן וקרישים נשטפים למחזור הדם; עלול לגרום להפרעות קצב |
סיבוכים מאוחרים של הלם
קרישה תוך-כלית מפושטת (DIC) - ניצול מוגזם של גורמי קרישה בנימים רבים, גורם לדימומים מפושטים; ותסמונת מצוקה נשימתית חריפה (ARDS) - בריחת פלזמה לנאדיות הריאה, יוצרת שאנט ריאתי ומחמירה היפוקסמיה. שני המצבים מסכני חיים ולא ניתנים לטיפול בשטח - יש לפנות מהר.
4
הלם מפוצה מול בלתי מפוצה
| דופק | עור | לחץ דם | הכרה | |
|---|---|---|---|---|
| מפוצה | טכיקרדיה | לבן, חיוור, קר ולח | טווח נורמלי | הכרה מלאה |
| בלתי מפוצה | טכיקרדיה מוגברת; יכולה להפוך לברדיקרדיה | חיוור, קר, הזעה ניכרת | ירידה בלחץ הדם | משתנה - אי-שקט עד חוסר הכרה |
לא כל טכיקרדיה = הלם
מטופל טכיקרדי ומזיע יכול להיות פשוט תחת לחץ נפשי (סטרס) ולא בהלם - יש להתרשם ממנגנון הפגיעה ומהדינמיקה הכוללת של המצב.
5
סוגי הלם
| גורם לירידה בפרפוזיה | |
|---|---|
| תת-נפחי / היפוולמי | איבוד דם/נוזלים (התייבשות בלבד - מים ומלחים) |
| דמי / המורגי | איבוד דם (כולל תאי דם אדומים) - הסוג הנפוץ ביותר בטראומה |
| לבבי / קרדיוגני | פגיעה לבבית (אוטם, הפרעות קצב, אי-ספיקת לב) - ירידה דרסטית בתפוקת הלב |
| עצבי / נוירוגני | הרחבת כלי דם לא מבוקרת (פגיעת חוט שדרה) - עור סמוק וחם, ללא הזעה מתחת לפגיעה |
| רגישותי / אנפילקטי | הרחבת כלי דם עקב תגובה אלרגית מפושטת |
| זיהומי / ספטי | הרחבת כלי דם עקב רעלנים ותגובת הגוף לזיהום (ספסיס) |
שלושת סוגי ההלם האחרונים שונים!
הלם עצבי, רגישותי וזיהומי נובעים מבעיה בכלי הדם (הרחבתם) - בניגוד להלם תת-נפחי, כבר בתחילתם רואים ירידת לחץ דם, ועור סמוק וחם (לא חיוור וקר).
6
טיפול בהלם
- עוצרים דימומים מסכני חיים.
- שומרים על נתיב אוויר פתוח - אינטובציה במידת הצורך.
- חמצן בריכוז גבוה, הנשמה אם צריך.
- מעריכים מצב המודינמי; מחפשים פציעות נוספות.
- שומרים על חום גוף המטופל.
- מעקב תמידי אחר דופק ולחץ דם.
- מחזירים נוזלים לפי הצורך, שומרים על ל"ד סיסטולי 90 ממ"כ.
- קיבוע לפי חשד לפגיעת עמ"ש; הרמת רגליים אם אפשר.
- אין לתת שתייה/מזון.
- פינוי לבית חולים לפי מצב המטופל.