מחלות ופגיעות במערכת הלב וכלי הדם (הווסקולרית) · פרק 7

עצירת דימומים וטיפול בקטיעות

לחץ ישיר, חבישות לחץ, חוסמי עורקים, נקודות לחיצה וטיפול באיבר קטוע

מקור: רפואת חירום טרום־אשפוזית · עמ' 217-225

• עוצר את הדימום ביעילות (לרוב, לא לגמרי - ייתכן דימום תוך-גפי).
• אינו חוסם כלי דם שאין צורך לחסום.
• מאפשר הפעלה יעילה של מנגנוני הקרישה הטבעיים של הגוף.
• מינימום פגיעה לרקמות שכנות.

• לוחצים ביד ישירות על מקור הדימום ("שלט עצור").
• פותחים תחבושת אישית וחובשים ישירות על מקור הדימום ("דגל אנגליה" - שני שרוכים סביב הגפה).
• אם הדימום נמשך - מוסיפים משולש לחץ מעל התחבושת.

כשלחץ ישיר אינו עוצר את הדימום, עוברים ללחץ עקיף - עצירת זרימת הדם לכל הגפה. זה עוצר את הדימום לחלוטין, אך הגפה אינה מקבלת חמצן ועלול להיווצר נזק בלתי הפיך - ולכן מניחים חוסם עורקים רק כשאין ברירה.

• המרה מתבצעת רק בחוסם נסיבתי, תוך שעה מהנחתו או באישור רופא בשטח.
• המרה תיעשה רק אם תחבושת לחץ מצליחה לעצור את הדימום, ורק על ידי המטפל שהניח את החוסם או מטפל בכיר.
• מניחים תחבושת לחץ על הפצע ומורידים את החוסם לאט-לאט.

• משאירים שרך 15-20 ס"מ; מניחים 5-7 ס"מ פרוקסימלית לדימום.
• מסובבים 90 מעלות; ליפוף ראשון רופף, מהשני והלאה הדוקים.
• רושמים שעה (4 ספרות) ומילה "ח"ע" על מצח הנפגע, סמוך למקום ההנחה.
• לא מניחים על בגדים או על מפרקים - עדיף מתחת למפרק.

• מפשעה (עורק פמורלי), זרוע (עורק ברכיאלי), בין קלוויקולה לטרפז (עורק סאבקלוויאן), צוואר (קרוטיס), רקה (עורק טמפורלי).

• מנקים את האיבר הקטוע בתמיסת חיטוי (אלכוהול 60%+).
• מכניסים לשקית איברים (שקית שחורה, תקן מד"א) יחד עם שקיות קירור.
• מעבירים את האיבר עם הנפגע לבית החולים במהירות האפשרית - אין לעכב פינוי כדי לחפש את האיבר.