בטן, עור-שריר-שלד, ומערכת המין וגינקולוגיה-מיילדות · פרק 14
אנטומיה של הבטן ומערכת ההפרשה
ארבעת רביעי הבטן, איברי מערכת העיכול, הכבד והלבלב, אנטומיית הכליה והנפרון, ומנגנון הרנין-אנגיוטנסין
מקור: רפואת חירום טרום־אשפוזית · עמ'
468-484
ארבעת רביעי הבטן
| איברים עיקריים | |
|---|---|
| רביע שמאלי עליון (LUQ) | קיבה, טחול, זנב הלבלב, כליה שמאלית |
| רביע ימני עליון (RUQ) | כבד, כיס מרה, תריסריון, ראש הלבלב, כליה ימנית |
| רביע ימני תחתון (RLQ) | מעי דק, צקום, תוספתן, מעי גס עולה, שחלה/חצוצרה ימנית |
| רביע שמאלי תחתון (LLQ) | מעי דק, מעי גס יורד, שחלה/חצוצרה שמאלית, שלפוחית שתן ורחם (מרכזי) |
אין הגנה גרמית לבטן
בניגוד לראש ולבית החזה, לאיברי הבטן אין הגנה גרמית (למעט חלק מהטחול/קיבה/כבד המוגנים חלקית בצלעות התחתונות) - הם מוגנים רק על ידי שרירי הבטן וקרום הצפק (פריטונאום).
רטרופריטונאום (אחורי הצפק)
אזור מאחורי קרום הצפק, הכולל את הכליות, כלי הדם הגדולים, חלק מהתריסריון והלבלב, הרקטום ושלפוחית השתן - איברים אלו אינם עטופים בפריטונאום.
שני סוגי איברי הבטן
- איברים חלולים - קיבה, מעי דק, מעי גס, כיס מרה, תריסריון, שלפוחית שתן.
- איברים מוצקים - כבד, טחול, לבלב, כליות.
1
הכבד, כיס המרה והלבלב
- הכבד - האיבר הפנימי הגדול ביותר (כ-1.5 ק"ג); מייצר חלבוני פלזמה (אלבומין, פיברינוגן, גורמי קרישה), מפרק תאי דם אדומים זקנים לבילירובין, מנטרל רעלים והורמונים, ומאגר גלוקוז כגליקוגן.
- כיס המרה - אוגר מרה (600-1,000 מ"ל ביום) המסייעת בהמסת שומנים בתריסריון.
- הלבלב - בלוטה אקסוקרינית (מיצי עיכול לתריסריון) ואנדוקרינית כאחד (איי לנגרהנס: תאי בטא מפרישים אינסולין, תאי אלפא - גלוקגון).
2
מערכת ההפרשה - הכליות
מיקום
משני צידי עמוד השדרה, גובה T12-L3
אספקת דם
כ-22% מתפוקת הלב (כ-1,100 מ"ל/דקה)
היחידה התפקודית
נפרון - כמיליון בכל כליה
הנפרון והסינון הגלומרולרי
כל נפרון בנוי מגופיף כליה (גלומרולוס עטוף בגופיף באומן) וצינורית מפותלת. קצב הסינון הגלומרולרי (GFR) התקין הוא כ-125 מ"ל/דקה (כ-180 ליטר ביום); כ-90% מהתסנין נספג בחזרה, ובסופו של דבר מיוצרים 1-2 ליטר שתן ביום.
הורמונים המווסתים את ייצור השתן
- אלדוסטרון - מעודד ספיגה חוזרת של נתרן (ומים), מפחית תפוקת שתן.
- ADH (הורמון נוגד השתנה) - מגביר ספיגת מים, מונע התייבשות.
- גורם משתן עלייתי - מופרש כשלחץ הדם עולה, מגביר תפוקת שתן.
חשיבות מנגנון הרנין-אנגיוטנסין בהלם
מנגנון זה יעיל מאוד: לאחר איבוד דם הוא יכול להעלות לחץ דם מ-50 ל-80 ממ"כ (לעומת עלייה ל-60 ממ"כ בלבד ללא רנין-אנגיוטנסין) - פי 4-6 יותר מהעלייה שהייתה מתרחשת ללא מנגנון זה. הכליות הן שקובעות את לחץ הדם בטווח הארוך, גם כאשר מערכת העצבים משותקת.